<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ד</h1>
<h2>דף קלז:</h2>
ארבעה מינים הללו מצוה אחת הן ומעכבין זה את זה וכולן נקראים מצות לולב (רמב"ם לולב פ"ז ה"ה). ותניא (סוכה מ"א ב') ולקחתם שתהא לקיחה תמה לכל אחד ואחד, לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול, ואמר רבא מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה וצריך שיחזירהו לו ויקיים לו תנאו (ע"פ יראים סי' תכ"ב). בסוף פרק יש נוחלין (ב"ב קל"ז ב') גבי האחים שקנו אתרוג בתפיסת הבית נטלו אחת מהם ויצא בו אם יכול לאוכלו יצא ואם לאו לא יצא, ופירש שם רבינו שמואל ומה שנהגו כל הקהל לברך באתרוג אחד דעתינו מסכמת ואע"פ שאין אנו מפרשים כמו שפירש דמי שינתן לכל אחד עד שיברך ואחר כך יחזיר והני מילי ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. והרב רבי אליעזר [ממיץ] (יראים שם) פירש דגזול פסול אף בשאר ימים. תנן (סוכה כ"ט ב') לולב הגזול והיבש פסול, יבש משום דבעינן זה א-לי ואנוהו גזול לפני יאוש דאין זה לכם ולאחר יאוש משום דהוי מצוה הבאה בעבירה (ע"פ יראים שם).
ועל ההיא דאמר רבא (סוכה מ"א ב') הילך אתרוג זה במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא. ובכל התנאים שבעולם בין בקידושין בין בגרושין בין בכל דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבעה דברים, הראשון שיהא התנאי כפול כרבי מאיר (קידושין ס"א א') דקיימא לן כותיה בפרק מי שאחזו (גיטין ע"ה א'—ב') כדמוכח התם בתר הכי דקאמר אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם מתי אם לא מתי וכו' השני שיהא הן קודם ללאו, השלישי שיהא התנאי קודם למעשה, אף על פי שחכמים (ש)חולקים על זה בסוף פרק השוכר הפועלים (ב"מ צ"ד א' ותד"ה אימא) מכל מקום סתם המשנה (שם) כרבי מאיר, הרביעי שיהא התנאי דבר שאיפשר לקיימו כר' יהודה בן תימא שאומר כן בפרק המגרש (גיטין פ"ד א') ובפרק הפועלים (שם) ואמר רב נחמן (שם) הלכה כמותו, וכל אלה הארבע תנאים היו בתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען (במדבר ל"ב, כ"ט ל'), ואם חסר התנאי אחד מארבעה דברים אלו הוי התנאי בטל ומעשה קיים (ע"פ לשון רמב"ם אישות פ"ו הל' א'—ב') כדמוכח בפרק מי שאחזו (גיטין ע"ה א') ואם כן הכא נמי צריך שיאמר על מנת שתחזירהו לי הרי הוא לך במתנה ואם לאו לא יהא שלך ובכמה מקומות בתלמוד אין חושש להאריך בדבר זה (ע"פ תו' סוכה שם ד"ה הילך). ויש מקשים על דברי רבא ממעשה דאתרוג דרבן גמליאל (שם ותד"ה ואם) שנתנו לרבי יהושע ולא החזירו [לו] אלא נתנו לרבי עקיבא והחזירו לר"ג ויש לתרץ שדעתם היה כן שלבסוף יחזירוהו לר"ג.
ואומר רבינו יצחק בר רבי שמואל שבדברי רבא אף על פי שאינו יכול להקדישה כדאמר [רבא] בפרק יש נוחלין (ב"ב קל"ז ב') הקדישו אינו מקודש דהכי משמע על מנת שתחזירהו לי בעניין שיהא ראוי לי, אעפ"כ המתנה קיימת כדתנן בפרק בתרא דנדרים (פ"ח א') גבי המודר הנאה מחתנו שנותן לבתו מה שנושאת ונותנת לתוך פיה ואמרינן נמי בפרק קמא דקדושין (כ"ג ב') שנותנין כסף לעבד על מנת שיצא בו לחירות ש"מ [ד]אף על גב שאין לו כח להקדיש הויא מתנה, וההיא דנדרים (מ"ח א') דקאמר כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה הכי פירוש[ה] כל מתנה שאינה חשובה כלל לעניין שום כח שיהא לו בה דבר שלא נתנה לו כלל אלא כדי שיבא אביו ויאכל שעל ידי שהיא גרועה כל כך שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה ואינו מזכיר שם הקדש מפני שיהא קפידה בכל המתנות שיצטרך שיהא לו כח להקדיש דכיון דיכול ליהנות בה בשום דבר כגון [ב]אתרוג לצאת בו ולהריח בו וכן בעבד לצאת במעות לחירות וכן לבת לאכול מה שתשא ותתן בפיה הויא מתנה מעלייתא אף על פי שאין יכול להקדישה ולא הזכיר הקדש אלא מפני שעל ידי הקדש היה אותו מעשה דבית חורון והכי נמי מוכיח שם בפרק השותפין דטעם דמתנה דבית חורין לא היה מתנה לא משום קפידה דהקדש אלא משום דסעודתו מוכחת עליו שאין דעתו ליתן לפלוני כלל לעניין שום דבר רק שיבא אביו ויאכל דקאמר (שם מ"ח ב') אע"ג דקני על מנת להקנות קני במעשה דבית חורון לא קני משום דסעודתו מוכחת עליו או משום דויתור אסור במודר הנאה ולשון כל מתנה שאינה מוכח נמי הכי משום דאינה שלו לעניין שום דבר קאמר שאינה מתנה ולא משום הקדש (ע"פ סוכה מ"א ב' תד"ה הילך). בפרק קמא דקדושין (ו' ב') פסקינן הילכתא במכר ובכל דבר קניא מתנה על מנת להחזיר לבד מאשה. ובהלכות קדושין (עשה מ"ח דף קכ"ה ג' בד"ו) יתבאר בע"ה.
